חדשות טובות


פוסט של מסרים מפותלים.

מקווה שתצליחו לעקוב אחרי חוט המחשבה המקומט והמתבגר שלי

מחר יש לי יומולדת

46 שנה שאני כאן בכדור הזה, נושמת, חושבת, חיה, אוהבת, מתגלגלת ומשתנה איתו.

בחודשים האחרונים הכי הזויים שעברתי בחיי הרגשתי שאני רוצה להיעלם קצת.

היה לי כל כך הרבה מה לומר אבל הרגשתי שהעולם מוצף במילים והחלטתי שלשתוק זה עדיף כרגע.

אני לא יודעת אם זה היה חכם או לא, מה שכן -חוסר היכולת שלי לבטא את עצמי הכניסה לי גול עצמי והוצפתי במחשבות שלא מרפות במהלך כל היממה.


וכך במהלך נהיגה משם לכאן, הסתכלתי על הנוף המדהים שיש לנו פה.

נוף של אין סוף הוא תמיד משמח כי יש בו תקווה שם מעבר לקו האופק

כמו להביט בקו שבו המים והשם-מיים מתחברים

ואתה יודע כי אתה יודע שזה המקום בו הכדור נהיה עגול ופחות שטוח כמו שחשבת כשהיית קטן.


מישהו אמר שהעולם סגור לרגל שיפוצים.

אז אולי גם אני אסגר לרגל שיפוצים?

זה נשמע לי תיאור מדויק להרגשה שלי בתקופה האחרונה.

עוד אין לי ממש blue prints לאיך אני או העולם יראו אחרי התקופה הזו,

אבל משהו גדול זז ומשתנה בעולם וגם בתוכי.