מהפכה שקטה היא עדיין מהפכה

פעם הייתי סופר ביקורתית

לפני בערך 13 שנה , כשהחלטתי להעמיק בעולם הבריאות והתזונה, היה לי הרבה מה לומר על כל מי שלא חשב כמוני.

נקודת המבט שלי אמנם הייתה לגמרי מפוקחת כלפי תעשיית המזון ותעשיות דומות לה,

אך היא לא ממש הייתה מפוקחת כלפי האנשים שהיו סביבי (ויעידו על כך קרוביי..)

משום מה, כל מי שהיה על הסקאלה הרחוקה ממני, מאד עצבן אותי, עד כדי עצבים שהורגשו בכל הגוף.

כשהייתי הולכת עם לירי (שהייתה אז בת 3-4 ) לגני שעשועים ורואה אמהות נותנות לילדים שלהם ג'אנק בהתלהבות, כעסתי ממש. לא בקול רם אבל בתוכי..געשתי לחלוטין.

חשתי חמלה על הילדים ואף לא טיפת חמלה על האמהות.

היום אין בי כעס ואין בי שיפוטיות ואני מצטערת שפספסתי אותן.

אני מבקשת מהן סליחה ששפטתי אותן בלי לדבר איתן מילה, זה היה מתנשא מצידי ולא פיירי בכלל.



היום, אחרי עשור בתחום ואין ספור ילדים, הורים, צוותי חינוך ואנשים שעבדתי איתם, יש בי הבנה והזדהות ורצון להושיט יד למי שירצה לנסות מציאות אחרת, כי היא אפשרית לחלוטין וחשוב לי להראות שזה אפשרי, במיוחד למי שזה הכי רחוק ממנו.

אז כנראה שהתבגרתי, והבנתי ששינוי אמיתי צריך לבוא מתוך כוונה, חמלה ואהבה

ולא מתוך הכרח, שיפוטיות והפחדות.

מעבר להכל אני יודעת שהייתי צריכה לעבור את הדרך הזו


כי הבנתי שכדי להגיע לאמצע הייתי חייבת קודם ללכת לקצה