מהפכה שקטה היא עדיין מהפכה

פעם הייתי סופר ביקורתית

לפני בערך 13 שנה , כשהחלטתי להעמיק בעולם הבריאות והתזונה, היה לי הרבה מה לומר על כל מי שלא חשב כמוני.

נקודת המבט שלי אמנם הייתה לגמרי מפוקחת כלפי תעשיית המזון ותעשיות דומות לה,

אך היא לא ממש הייתה מפוקחת כלפי האנשים שהיו סביבי (ויעידו על כך קרוביי..)

משום מה, כל מי שהיה על הסקאלה הרחוקה ממני, מאד עצבן אותי, עד כדי עצבים שהורגשו בכל הגוף.

כשהייתי הולכת עם לירי (שהייתה אז בת 3-4 ) לגני שעשועים ורואה אמהות נותנות לילדים שלהם ג'אנק בהתלהבות, כעסתי ממש. לא בקול רם אבל בתוכי..געשתי לחלוטין.

חשתי חמלה על הילדים ואף לא טיפת חמלה על האמהות.

היום אין בי כעס ואין בי שיפוטיות ואני מצטערת שפספסתי אותן.

אני מבקשת מהן סליחה ששפטתי אותן בלי לדבר איתן מילה, זה היה מתנשא מצידי ולא פיירי בכלל.

היום, אחרי עשור בתחום ואין ספור ילדים, הורים, צוותי חינוך ואנשים שעבדתי איתם, יש בי הבנה והזדהות ורצון להושיט יד למי שירצה לנסות מציאות אחרת, כי היא אפשרית לחלוטין וחשוב לי להראות שזה אפשרי, במיוחד למי שזה הכי רחוק ממנו.

אז כנראה שהתבגרתי, והבנתי ששינוי אמיתי צריך לבוא מתוך כוונה, חמלה ואהבה

ולא מתוך הכרח, שיפוטיות והפחדות.

מעבר להכל אני יודעת שהייתי צריכה לעבור את הדרך הזו

כי הבנתי שכדי להגיע לאמצע הייתי חייבת קודם ללכת לקצה

אז איך הפכתי מיצור שיפוטי, ממורמר, כועס ועצבני (אבל שמזיז הרים)

לאדם רגוע יותר (הכל יחסי), עם חמלה לעצמו ולאחרים ובטח ובטח למי שנמצא בצד השני של הסקאלה שלי.

אולי אחרי שכבר יזמתי מהפכה אחת גדולה שבאמת יצרה שינוי כה גדול אצל אלפי ילדים ומשפחות בתזונה שלהם (אפשר לקרוא על זה כאן),

היום, כבר לא בוער לי להזיז הרים גדולים, אלא לגעת בכל בן אדם קצת יותר עמוק ולעשות את השינוי הגדול שעליו אני חולמת כבר מעל עשור..דרך כל אחד ואחת שאני מצליחה לגעת בהם, קודם אצלם במחשבה, אחר כך אצלם בגוף..אחר כך זה זולג למשפחה, לחברים, לחמות, לשכנה, לקהילה..

כי ככה גם מייצרים מהפכה, שמזיזה הרים אבל בקצב שלה..ובעיקר בשקט.

כנראה שהמעבר לכאן עזר לי להיות בשקט.

למרות שלפעמים בא לי לצרוח לשמיים על עוולות שנעשות על ימין ושמאל. משום מה אני צופה ובוחרת לשנות את המציאות בדרך שונה הפעם.

כנראה שצלקות וזיכרונות לא נעימים מתקופת המהפכה והשיפוטיות שלי, משאירים אותי במקום שצופה מהצד ..גם לי מותר לנוח ולעשות דברים בשקט הפעם.

אז לא, לא נסעתי לארצות הברית כדי לעשות פה מהפכה כמו שכולם אמרו לי וצפו עבורי.

נסעתי לארצות הברית כדי להיות עם המשפחה שלי

וכדי לגעת באנשים חדשים שיהפכו להיות הקהילה שלי, המשפחה שלי כאן.

נסעתי להסתכל על ישראל מזווית אחרת, להסתכל על עצמי אחרת

נסעתי להכיר את ארצות הברית ולהפסיק להיות שיפוטית כלפיה, כי יש בה מן הנפלא.

וליהנות בעיקר מהטבע ששורר סביבי.

באהבה, שמרית