קורונה זה סוג של רילוקיישן

אתה לא יודע מי אתה, לאן הגעת, איזה יום היום, איזו עונה עכשיו ובאופן כללי אתה קם בבוקר עם תחושה של מה קורה פה ומתי ארגיש שוב בבית.

שנתיים שאנחנו פה מתוך השנתיים 5 חודשי קורונה. תמיד אומרים לראות את חצי הכוס המלאה אז הנה היא כאן בתמונות של הטיולים שלנו מהתקופה האחרונה, הכוס המלאה שלנו כמשפחה.

לקח לי זמן להחזיר את עצמי למסלול של עשייה אחרי שהגענו לכאן לפני שנתיים, בהתחלה הייתי צריכה לדאוג שכולם מסביב יסתדרו, הלימודים, העבודה של אוהד, הנסיעות, החברים, ההסעות, חישוב הזמנים, האיחורים, ההמתנה, השריפות, המסכות, העוצר, הטיולים, החוגים, הבירוקרטיה, האוכל, איפה קונים ומה קונים וכמה זמן דאמ איט זה לוקח בהתחלה! כל תת נושא כאן ברשימה הוא עולם ומלואו וכל כך שונה מכל מה שהכרתי בישראל. עד שהתפתחה מעין שגרה וכולם יחסית נכנסו לתלם. וכמובן שלא הזכרתי את הצד הרגשי, הנפשי, תחושת השייכות, הגעגוע, הבדידות שלא באמת נגמרים.

רק אחרי שכולם הסתדרו, יכולתי להתחיל לייצר לי גם סוג של שגרה ולחזור לעסק שלי שהוא המשך של היד שלי. רק אחרי שחזרתי לעסוק במה שבתוכי גועש, הרגשתי בבית באמת. הרגשתי שאני במקום שבו אני אמורה להיות, מגשימה את הייעוד שלי ועוזרת לא.נשים למקסם את הפוטנציאל הבריאותי שקיים בהם.

תבינו, האוכל עצמו אינה המטרה כלל, הוא פה רק לשרת את מטרת העל והיא לחיות בגוף ונפש בריאים כדי שנוכל להמשיך לטייל ולראות עולם, שנוכל להמשיך לפקוח עיניים ולראות את האמת, שנוכל להמשיך לחיות את חיינו ולנווט את המסלול שלנו במו ידינו בלי שנצטרך להסתמך על גורמים חיצוניים שנתלה בהם את כל תקוותינו.

כי כשהבריאות מתחילה להתערער, כך גם כל מה שאנו מכירים ויודעים מתערער .(ראו ערך וירוס אחד שמשגע ת'עולם) אז כנראה שתפקידי בעולם, מלבד לחיות את חיי עם משפחתי באושר הוא להראות למי שאני פוגשת בדרכי, שאפשר גם אחרת כל אחד בקצב שלו, בדרך שלו ואיך שמתאים לו. זה תמיד אפשרי .

רוצים להצטרף לקהילה שלי ולהישאר מעודכנים על כל פוסט ומכון שיוצאים?

אני הכי לא חופרת..אל דאגה

תצטרפו כאן

באהבה

שמרית