פסטה בלי כלום- האימה!

עודכן: 23 באוק׳ 2020

פוסט שכתבתי לפני כמה שנים (2015) כשעבדתי בצוות התזונה של מחלקת החינוך בעיריית כפרסבא. הוא עדיין רלוונטי.



האם גם בכם עוברת סוג של צמרמורת חרישית כשהילד שלכם בוחר את הבחירה הזו?

אז אומר לכם את האמת, הממרח על הלחם או הרוטב על הפסטה לא אלו שיעשו את ההבדל,

אלא סך כל הרכיבים הנמצאים בצלחת של הילד.

יתרה מכך, מה שחשוב באמת זה סך הרכיבים הנמצאים בתפריט השבועי של הילדים שלנו.

חלילה לנו לשפוט תזונה של ילד ביום אחד או חמור מכך, בארוחה אחת.

זהו נושא שחשוב לי להעלות מכיוון שאני חוששת שרובינו מפספסים. כן כן גם אני גם חוטאת בעיקום פרצופי מעת לעת בזמן הארוחות עם ילדיי.

בזכות העיסוק שלי בעבר כיועצת תזונה של מחלקת חינוך בעיריית כפר סבא, הסתובבתי במשך כמה שנים בהרבה מסגרות חינוכיות בהם הילדים אוכלים ארוחת צהריים, בין אם זה גן עירייה, צהרון או גן פרטי. צפיתי, ולמדתי את התנהלות הצוות והילדים לקראת הארוחה ובמהלכה. זה די מדהים כמה שינויים יכולים לקרות לטובה או לרעה בעקבות שינוי דפוסי ההתנהלות סביב הארוחה. לרוב המשתנים הללו, כלל אינם קשורים לאוכל עצמו.



אז נחזור לעניין הפסטה ..

מעניין מדוע זה כל כך מפריע לנו כהורים שהילדים שלנו מתעקשים לעיתים לאכול פסטה בלי רוטב או פרוסת לחם בלי ממרח. אולי מכיוון שלנו המבוגרים זה נראה יבש, משעמם, חדגוני, לא מספיק מזין ובטח שלא משביע.