אני אוהבת את הסתיו הסתיו מתגנב בצניעות, לאט ובדריכות נותן אותותיו קמצוץ קטן כל יום. ובלי להרגיש, הוא עוד רגע כאן במלוא הדרו הצנוע. עלים ירוקים נצבעים בצהוב וכתום, רוח קרירה מלטפת את אגלי הזיעה מהפנים. אויר נקי שמסיט את הדאגות לכמה רגעים וגורם לי לעצום עיניים להישיר מבט לאופק לנשום את העולם הזה פנימה אלי לריאות להבין ולחוש את עצמתו של הטבע. פשוט לעצור ולנצור.
הסתיו מביא איתו שקט זקן וחכם, שקט שלפני ואחרי הסערה סערות הקיץ שחלפו עם האבק, הרוחות החמות והחום המכביד, ועוד רגע יגיח גם החורף עם סערות ורוחות משלו, חוצפן גם הוא וקצת מתנשא ויהיר, לבן קפוא ומתכתי. שתי עונות חוצפניות זורקות את עצמן חזק בפנים, בום! ומשאירות בך סימנים של צריבה. סימנים של יותר מדי מכל דבר..
הסתיו הוא שונה, הוא חכם יותר משני אלו. הוא תמיד בלמידה וממשיך לבדוק ולהסתכל גם קדימה וגם אחורה, לוקח מכל אחד מהם רק את הטוב ביותר..וממשיך הלאה.
וכמה שהוא קצר, הוא יודע לקחת את הזמן - כאילו הוא העונה הכי ארוכה בעולם. כל שנה הוא מתנהל בעצלתיים וזורע בנו בשקט את ניצני השינוי והתקווה.
הסתיו קול קורא לנו להיכנס פנימה, לעצור רגע מסערות החיים ולייצר שינוי.
התבוננות. החלמה. עצירה שמובילה להתקדמות התבוננות שמובילה לשינוי ופריחה מחודשת.
