פוסט שכתבתי לפני כמה שנים (2015) כשעבדתי בצוות התזונה של מחלקת החינוך בעיריית כפרסבא. הוא עדיין רלוונטי.
האם גם בכם עוברת סוג של צמרמורת חרישית כשהילד שלכם בוחר את הבחירה הזו?
אז אומר לכם את האמת, הממרח על הלחם או הרוטב על הפסטה לא אלו שיעשו את ההבדל,
אלא סך כל הרכיבים הנמצאים בצלחת של הילד.
יתרה מכך, מה שחשוב באמת זה סך הרכיבים הנמצאים בתפריט השבועי של הילדים שלנו.
חלילה לנו לשפוט תזונה של ילד ביום אחד או חמור מכך, בארוחה אחת.
זהו נושא שחשוב לי להעלות מכיוון שאני חוששת שרובינו מפספסים. כן כן גם אני גם חוטאת בעיקום פרצופי מעת לעת בזמן הארוחות עם ילדיי.
בזכות העיסוק שלי בעבר כיועצת תזונה של מחלקת חינוך בעיריית כפר סבא, הסתובבתי במשך כמה שנים בהרבה מסגרות חינוכיות בהם הילדים אוכלים ארוחת צהריים, בין אם זה גן עירייה, צהרון או גן פרטי. צפיתי, ולמדתי את התנהלות הצוות והילדים לקראת הארוחה ובמהלכה. זה די מדהים כמה שינויים יכולים לקרות לטובה או לרעה בעקבות שינוי דפוסי ההתנהלות סביב הארוחה. לרוב המשתנים הללו, כלל אינם קשורים לאוכל עצמו.
אז נחזור לעניין הפסטה ..
מעניין מדוע זה כל כך מפריע לנו כהורים שהילדים שלנו מתעקשים לעיתים לאכול פסטה בלי רוטב או פרוסת לחם בלי ממרח. אולי מכיוון שלנו המבוגרים זה נראה יבש, משעמם, חדגוני, לא מספיק מזין ובטח שלא משביע.
בואו נחשוב לרגע, הרי אם הפסטה תהיה צבועה ברוטב או לא, זה לא מה שישנה את ההרכב התזונתי של הארוחה או את מידת השובע של הילד, אלא סך מרכיבי הארוחה בלי קשר לצורת ההגשה שלהם בצלחת.
לחלק מהילדים שאני מכירה יש קטע עם צורות הגשה.
חלקם אוהבים להפריד, חלקם לערבב. חלקם אוהבים לאכול רק בצבע לבן, חלקם אוהבים צבעוני, יש ילדים שאם נשים להם רכיבים של מנות בצלחות נפרדות הם יאכלו מצוין , ישנם ילדים שאם תגישו להם שתי מנות שונות, הם יחליטו לערבב ביניהן.
ועוד ועוד כעולה להם בדמיונם הפרוע
אז מה מפריע להם כל כך ברוטב?
אולי הרוטב, שעבור רובינו מעשיר את המנה, עבור חלק מהילדים "מלכלך" את הפסטה שהם מכירים ואוהבים.
אני רואה לפעמים את הפרצוף המבועת שלהם כשמתקרב אליהם רוטב לצלחת. זה יכול להיות הצבע, המרקם, הריח או סתם פחד ממשהו שהם לא מכירים שישבש להם את המוכר והבטוח שנמצא כבר בצלחת שלהם.
כי אולי, (וזו כמובן השערה בלבד ) ברגע שהוספנו את הרוטב מעל הפסטה, היא כבר פחות מוכרת להם וכבר אינה משדרת להם ביטחון. היא כרגע בלתי ניתנת לזיהוי ולהגדרה (ילדים לרוב אוהבים שהדברים מוגדרים וברורים). זה לא אומר שהילד "בררן" או "בעייתי באוכל" , אולי זה אומר שהתעורר אצל הילד חשש לגיטימי ממשהו שהוא אינו מכיר שנמצא אצלו בצלחת.
אז כן, בהחלט ניתן להעשיר את התפריט של הילדים גם אם הפסטה תישאר נקייה ללא רוטב או הלחם ללא הממרח.
שדרוג סוג הפסטה- אם מדובר על פסטה לבנה אז באמת שלא נשאר כמעט כלום בצלחת מבחינת ערכים, ואז אני מבינה את החשש שלכם מארוחה דלה בערכים. אז אולי פשוט נשדרג דבר ראשון את סוג הפסטה? הנה כמה אופציות:
פסטה מקמח כוסמין ( Splet) צבעה בהיר יותר מפסטה מקמח מלא ולכן יש לה הצלחה מסחררת בקרב ילדים. הכוסמין הוא זן של חיטה קדומה שעדיין אינה מהונדסת גנטית (וגם זה בטח בשנים הקרובות ישתנה) הכוסמין קל יותר לעיכול, מכיל סוג אחר של גלוטן מזה שנמצא בחיטה הרגילה (אך עדיין מכיל גלוטן), טעמו של הכוסמין מעודן מאד ולכן קל להמיר אותו במתכונים עם קמח לבן או פסטה לבנה. המרה של קמח לבן לקמח כוסמין מלא הוא 1:1.
הכוסמין מכיל סיבים תזונתיים התורמים לאיזון רמות הסוכר במחזור הדם ולתחושת שובע ארוכה יותר. כמו כן מכיל חלבונים, מינראלים וויטמינים מסוג B . אני ממליצה לכם מאד להכניס את הכוסמין אליכם למטבח בצורת פסטה או קוסקוס וגם כמובן לחם מחמצת כוסמין יעשה את העבודה. (כמובן אם אין בעית רגישות לגלוטן). מחירו של הכוסמין הוא מעט יקר יותר, אך מנקודת מבטי עדיף לאכול פעם בשבוע פסטה איכותית מאשר כל יום פסטה שאינה תורמת לכם כלום ואף מזיקה לבריאותכם.
בגלל (או בזכות) העליה במודעות למזונות ללא גלוטן, קיימות היום בשוק הרבה מאד פסטות ואטריות שאינן מכילות חיטה כלל כמו למשל פסטות מכוסמת,אטריות אורז מלא ואורז שחור, אטריות קינואה, חומוס, עדשים ועוד ועוד. נסו כל פעם סוג אחר ותראו מה עדיף על בני המשפחה. ברוב הפסטות הללו יש אחוזי חלבון גבוהים יותר והמחירים שלהם סבירים בהחלט .בעזרתם ניתן לגוון את הארוחות ולהעשיר אותם בערכים תזונתיים נוספים. את כל הפסטות הללו ניתן להשיג בחנויות טבע.
אז אם הילד אוכל פסטה מקמח כוסמין מלא או מקמח חומוס וקינואה, זה כבר צעד אחד קדימה ולכן כבר פחות נורא אם היא מגיעה עם רוטב או בלעדיו, מסכימים?
הוספת שמן זית- מלבד העניין ששמן זית הוא מקור מצוין לחומצות שומן חד בלתי רוויות החשובות ביותר בתזונת ילדים ובכלל, שמן הזית הינו שקוף ולכן הפסטה נשארת במראה שלה כפי שהילד מכיר אותה, הזליפו מעט שמן זית אחרי שהפסטה מוכנה, זה גם יעזור לשמור עליה שלא תידבק, חשוב כמובן לצרוך שמן זית בכבישה קרה כתית מעולה.
תוספת לצד הפסטה- נסו להציע בארוחה כזו תוספות אפונה, גרגירי חומוס מבושלים או אפויים, אדממה, עגבניות שרי וזיתים, פטריות , רצועות פלפלים ומלפפונים, קלחי תירס או אפילו צלוחית עם זעתר ושומשום. את כל אלו הילד יוכל לבחור בעצמו אם להוסיף לצלחת שלו או לאכול אותם בנפרד בצלחת נקייה אחרת, כך הוא שולט בכמות המזונות ש"מלכלכים" לו את הפסטה. כמובן שנדרשת פה דוגמא אישית של מבוגר שעושה זאת יחד איתו, זה תמיד עוזר.
אם אתם אוכלים בבית גבינות קשות, ניתן לגרד מעל הפסטה מעט גבינה איכותית (עדיף עיזים אורגנית), לטבעונים אני ממליצה לגרד אגוז ברזיל או לפזר מעט אבקת שמרי בירה .כמובן לתת לילד לטעום לפני כן ולפזר בעצמו על כמה פסטות בודדות לטעימה.
אז מה עם הרוטב? לבסוף כשיגיע הזמן לחשוף את הילד לרוטב אדום ביתי ועשיר בירקות או לפסטו ריחני וירוק, ניתן להציע מעט רוטב טחון בקערה קטנה לצד צלחת הפסטה הנקייה. הציעו לילדים לטבול פסטה אחת ברוטב או עשו זאת בעצמכם מולו, כך הרוטב לא ילכלך את הפסטה, אך עדיין הילד יטעם ממנו.
מה יקרה אם הוא יסרב? כלום.
ניסיתם ולא הפסדתם שום דבר.
אבל אם אתם באמת רוצים לייצר שינוי, תחזרו על הפעולות הללו שוב ושוב עד שיכנסו לשגרה
ואז יום אחד הילד שלכם יבקש מכם כריך עם פסטו לבית הספר- זה קורה, מניסיון.
מה לעשות אם הילד טעם אך לא טעים לו?
חזקו אותו על הטעימה, טעם הוא עניין נרכש וזה לוקח זמן..
וגם, זכותו.
אז מה בעצם עשינו? על פניו לא עשינו כמעט כלום, עדיין הילד אוכל "פסטה בלי כלום"
אבל סוג הפסטה והתוספות שאתו, שודרגו. הילד קיבל יותר ערכים תזונתיים בנראות די דומה.
זו התחלה טובה.
שלכם, שמרית